משקי מרגולין בע"מ נ' רשבז יזמים בע"מ

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שטרות וכן בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

במסגרת הבקשה שלפניי ביקשה המבקשת להאריך לה את המועד להגשת ההתנגדות עד מועד הגשתה בפועל, בטענה כי נודע לה אודות עילת ההתנגדות רק באיחור ובדיעבד.

לגופו של דבר טענה המבקשת כי השיקים נשוא התיק נמסרו למשיבה כחלק מעסקה, שבדיעבד התברר כי נעשתה כקנוניה נגד המבקשת ובמטרה למוטטה כלכלית. השיקים חוללו בשל העדר כיסוי מספיק לאחר שחברה אחרת – איתה קשרה, לטענת המבקשת, המשיבה קשר כאמור – ביטלה המחאות שנמסרו למבקשת בעסקה נוספת ביניהן. בנוסף, טוענת המבקשת, התברר בדיעבד כי המחיר שנדרשה לשלם למשיבה בעסקה במסגרתה נמסרו השיקים הוא מחיר מופקע, ואילו הנבטים שנרכשו בתמורה היו נבטים באיכות ירודה מאוד כך שנגרמו לה נזקים, בגין הצורך בהשקעה בשיקומם, אותם יש לקזז. כמו כן טוענת המבקשת חבה לה המשיבה כספים בגין סחורה שקיבלה ממנה ואשר תמורתה לא שילמה דבר, ולמעשה יתרת חובות המשיבה כלפיה עולה על יתרת חובה למשיבה.

על מנת לסבר את האוזן יוסבר כי מן ההתנגדות עולה שהמבקשת טוענת כי עמדה בקשר עסקי רציף עם חברת אחרת, בשם "עץ ד.א.ט בע"מ" (להלן: צד ג'), ממנה נהגה לרכוש נבטים ואשר לה נהגה למכור סחורה. לימים, הודיעה צד ג' כי לא יהיה באפשרותה לספק למבקשת את הסחורה הנחוצה לה, בגין ירידה במלאי, והפנתה אותה אל המשיבה לרכישת נבטים מזו האחרונה – במצג לפיו מדובר בנבטים שהוזמנו במקור בעודף על ידי המשיבה, אשר איכותם מעולה ובמחיר מיוחד שאף צד ג' היתה קונה בו. מנגד המשיכה צד ג' לרכוש סחורה מאת המבקשת ומסרה תמורתם שיקים עתידיים. בדיעבד התברר כי הנבטים שנמכרו למבקשת היו באיכות ירודה, בשל העדר אלטרנטיבות בשוק – נאלצה המבקשת להשקיע כספים בשיקום הנבטים ובהבראתם, והשיקים העתידיים שמסרה צד ג' בידי המבקשת עבור הסחורה שרכשה ממנה – בוטלו על ידה בסמוך למועד פרעון השיקים נשוא התיק.

זאת ועוד, טוענת המבקשת כי המשיבה, מנגד, רכשה מהמבקשת שתילים תוך הצגת מצג משל היא מתעתדת למכור את השתילים ליעד מכירה חיצוני, כאשר בדיעבד התברר כי השתילים היו אמורים להגיע לידי צד ג', וזו אמורה היתה למכרם ללקוחות המבקשת, כדי להסירה מרשימת העסקים המתחרים בצד ג' ובמשיבה כאן (בשל העובדה שכל השלוש עוסקות באותו תחום מצומצם יחסית).

במהלך הדיון שנערך לפניי נחקר נציג המבקשת על תצהירו, ובמהלך חקירתו אישר כי קיבל את האזהרה, וכי אף שאינו יודע לומר מועד מדויק בו התקבלה, הרי שזו ברשותו והמועד הנקוב עליה הוא חודש דצמבר 2012.

כאן המקום לציין כי על פי רישומי לשכת ההוצאה לפועל – כעולה מהחלטת רשם ההוצאה לפועל – המועד להגשת ההתנגדות חלף ביום 24/1/13, ואילו זו הוגשה רק ביום 12/5/13.

עוד טען העד כי מלוא מימדיו של הקשר בין צד ג' למשיבה נודע לו רק לאחרונה, אך יחד עם זאת טענותיו לעניין הנזק שנגרם בשל איכות הנבטים ובנוגע לזכות הקיזוז לה הוא טוען כאמור מעלה היו ידועות לו כבר במועד שבו אמור היה להגיש את ההתנגדות, אך לא מצא לנכון להגישה אז, שכן סבר כי יש לפתור את הסכסוך בדרכי שלום – כך לדבריו.

בנוסף אישר העד כי המבקשת מצויה אף כיום בקשרי עבודה כאלה או אחרים עם צד ג', וכי למעשה לא הוגשה ההתנגדות עד אשר אישר מי מטעם צד ג' כי אמנם נערכה קנוניה עם המשיבה כאן.

לאחר ששקלתי את הטענות בשים לב לאמור כאן, מצאתי כי למעשה ראוי ונכון היה לדחות את הבקשה להארכת המועד וכן את ההתנגדות, בהתאמה, וזאת משום שלא ניתן כל טעם מניח את הדעת לאיחור בהגשת ההתנגדות. למעשה, טענות המבקשת בכל הנוגע לזכות הקיזוז, ולנזק שנגרם לה בשל איכות הנבטים וההשקעה בהם הן טענות שעמדו למבקשת כבר במועד קבלת האזהרה בידיה, ובשל שיקולים הקשורים במבקשת עצמה בחרה שלא להגיש התנגדות לביצוע השטרות במועד.

המבקשת אף אישרה, למעשה, כי סברה כי מדובר בחוב שיש לטפל בו ואשר נוצר בשל נסיבות כלכליות (הקשורות בביטול שטרות של צד ג', ובמצוקה כלכלית שאליה נקלעה בשל כך), אשר עליה להסדיר. הנה כי כן, אין בפי המבקשת כל נימוק מניח את הדעת מדוע לא העלתה כל טענותיה אלו מיד עם הגשת השטרות לביצוע, ומדוע למעשה ראוי להאריך המועד ולאפשר העלאתן באיחור מקום שאלו היו ידועות במועד החוקי להגשת ההתנגדות.

הטענה כי גילוי הקנוניה הוא שהביא להגשת ההתנגדות באיחור אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין טענות ההגנה האמורות – המתייחסות למערכת היחסים של המבקשת אל מול המשיבה כאן, ואין בהן, כשלעצמן כדי להצדיק ארכה כאמור.

במיוחד נכונים הדברים שעה שלכאורה מבקשת המבקשת לאחוז בחבל בענין זה משני קצותיו – מחד מבקשת לטעון כי מימדי הקנוניה והזעזוע מגילויה הם שהביאו אותה להגיש התנגדות אף בגין טענות שעמדו בפיה קודם לכן, אך היתה מוכנה להבליג עליהם בדרך זו או אחרת בתום לב, ומנגד טוענת כי היא עומדת בקשר עסקי עם צד ג' על אף הקנוניה האמורה, משל אין מדובר בקנוניה בקנה מידה המצדיק ניתוק כל קשר עסקי ופניה להליכים משפטיים.

בנוסף, טען נציג המבקשת כי קיבל מכתבי איום ופניות מאיימות מאת המשיבה כאן כבר בשלהי שנת 2012, פניות שיש בהן משום איום פיסי, כהגדרתו. אם יש ממש בטענה זו, לא ברור מדוע סבר כי יוכל לפתור את הסכסוך בדרכי שלום במשך חודשים לאחר מכן, ולאחר קבלת האזהרה, ומדוע לא פעל מיד למימוש זכותו להעלות טענות הגנה במסגרת דיון משפטי כאן.

לגופו של עניין ראוי להבהיר כי ההתנגדות – כפי שהונחה לפני ביהמ"ש הינה כללית וסתמית, בלתי מפורטת ובלתי מכומתת. כך, למשל טענה המבקשת כי נגרמו לה נזקים משיקום הנבטים שרכשה מאת המשיבה, אך לא הביאה כל פירוט של מידת ההשקעה האמורה, אופן ביצוע השיקום ו/או עלותו, והטענה נותרה סתמית וכללית. כך גם לעניין הטענה בנוגע למחיר המופרז שנדרשה לשלם למשיבה עבור הנבטים האמורים, וכך לעניין הכספים שחבה לה המשיבה, מנגד, בגין עציצים וסחורה שלקחה. למעשה, כל טענות ההגנה של המבקשת נטענו בעלמא וללא כל פירוט, לרבות הטענות לעניין קנוניה ברכישת שתילים על ידי המשיבה בכמות לא ידועה, ומזנים שלא פורטו, ומכירתם ללקוחות עלומים של המבקשת על ידי צד ג', או כוונה למכירתם כאמור, שלא ברור אם התממשה אם לאו.

בסה"כ אם כן אין לפני כל נימוק מוצדק להארכת המועד להגשת ההתנגדות עד מועד הגשתה בפועל, וטענות ההגנה כפי שהובאו במסגרת ההתנגדות הן טענות סתמיות וכלליות שאינן מפורטות, ובהתאמה, אין בהן כדי להצדיק מתן הרשות להתגונן.

על אף דברים אלו ובשים לב לסמכותי לפי תקנה 210 לתקסד"א ראיתי לנכון לקבוע כי אף שדרך המלך במקרה דנן הינה דחיה של הבקשה, נכון יהיה לקבוע כי בכפוף להפקדת ערובה ראויה שיהיה בה כדי להבטיח את תוצאות ההליך והוצאותיו, תינתן למבקשת הרשות להתגונן.

בעניין זה נפסק כי -

"ראוי ליתן לבית המשפט סמכות נרחבת לקביעת התנאים למתן הרשות להתגונן, על מנת להתאימם לסיכויי ההגנה, אשר עולים לדעת בית המשפט מחומרי התביעה. רשאי בית המשפט במקרים כאלה לקבוע מהי מידת החסד, בלשון הפסיקה הנזכרת, אותה ראוי לנקוט עם הנתבע; ואף רשאי הוא להביע יחסו לתובע, אשר לפי שורת הדין במלואה אולי צריך היה בית המשפט להכריע את הדין לטובתו, באמצעות התניית תנאים אשר יחזקו את יכולתו של התובע לממש את תביעתו, אם יזכה בה." (ר' רעא 05 / 2075 שחר יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [פדאור (לא פורסם) 05 (14) 184], עמוד 3).